כשאופנה מקומית, עסקים ותלתלים נפגשים

הפקת אופנה נשמע כמשהו מאד גרנדיוזי ובלתי מושג, במיוחד עבור עסקים קטנים (שאלו רוב העסקים שאני עובדת איתם). כשאני מדברת איתם על החשיבות המכרעת של תמונות המוצרים למכירות אונליין ולנוכחות ברשתות, אני לא פעם שומעת את אותם טיעונים שסובבים סביב מורכבות ויוקר. לא פעם, במציאות המוצר נראה מיליון דולר וברור שהושקעה בו מחשבה, חומרי גלם איכותיים ועבודה אבל איכשהו בתמונה זה מתפספס.

אבל מסתבר שגם הקטנים והמתחילים יכולים ליהנות מהפקת אופנה מקצועית ולהצליח להציג את המוצר/מותג שלהם באופן מחמיא ומפתה.

לצורך זה, אני מפנה אותם להילה - הרי היא כותבת התוכן, הדוגמנית, הצלמת והרוח החיה מאחורי בלוג האופנה והלייף סטייל (השווה, מיי איי סיי) - "תלתלים". וכפי שהילה מגדירה אותו ברוב שנינותה - מגזין אופנה, לייף סטייל ואמהות שלא מפחד לכתוב על מה שלא תמיד מדובר ועושה זאת בסטייל, עם ז'קט פייאטים וכוס יין אדום. לחייך, הילה :-)

בדומה אלי, גם הילה עובדת לרוב עם עסקים קטנים וליתר דיוק עם עסקים מקומיים והיא הצליחה לצור קונספט שמאד התחברתי אליו - הפקות אופנה שיתופיות. כאלו שמאגדות פריטים של מספר מעצבות ומאפשר גם לקטנים לשחק במגרש של הגדולים ולצאת עם ויזואליים "סוף" ובמחיר שהם יכולים להרשות לעצמם.

כיוון שגם להילה ברור שהפקות אופנה שיתופיות זה לא משהו שנוכל להסתמך עליו באופן בלעדי עבור המותג שלנו, היא יצרה עוד כלים שמעודדים בעלות עסקים קטנים לחשוף את עצמן או את המותג שלהם, באופן עצמאי ובלי לחשוש.

אחד מאלו הנה סדנא העונה לשם "הצד הפוטוגני שבי" שמלמדת נשים להתיידד עם המצלמה, לא לפחד ממנה ולדעת להוציא ממנה את המיטב שלנו. הילה טוענת שלמצלמה לא איכפת מה הגובה שלנו ומה המשקל, אם אנחנו נלמד לאהוב אותה, היא תאהב אותנו חזרה. היא מסבירה שיש מסוכה שצריך לעבור בכדי להגיע לשם. בסדנה, היא מלמדת איך לעבור אותה. נראה לי שזו סדנה חובה לרובינו.

אז אחר האינסטגרם ההיסטרי של הילה אני עוקבת לא מעט זמן וגם ידעתי משיטוט באתר שלה שעד לא מזמן היא ענתה לשם המפוצץ "משנה ליועץ המשפטי של מנורה מבטחים". הייתי חייבת לשמוע איך לעזאזל ממשהי שעסקה בנושא כל כך יבש ורציני, היא הגיעה עד הלום.

אז הזמנתי את הילה לזום צפוף והתחלתי בדיוק עם שאלה זו.

"תמיד אהבתי לכתוב. הייתה תקופה שהתרוצצתי בשנקין וחילקתי את הגיגי לעוברים ושבים. מבחינתי הייתי לומדת ספרות וכתיבה אך כיוון שהגעתי מבית פולני נוקשה שבו היה ברור ש"ספרות לומדים בפנסיה", בחרתי ללמוד משפטים. מבחינתי זה היה הכי קרוב לספרות (כי בכל זאת זה כרוך בהרבה כתיבה) והכי רחוק מסטטיסטיקה (וכמה שיותר רחוק, יותר טוב).

חיש מהר מצאתי את עצמי עושה קריירה בתחום, השתלבתי במנורה מבטחים ושאפתי להכי גבוה שיש בסולם שעליו טיפסתי.

בשנת 2012 נהייתי אמא לסתיו ובמקביל עזבנו את תל-אביב לטובת הרצליה. מצאתי את עצמי בבדידות איומה וחיפשתי לי פיסת אלוהים קטנה משלי - מקום שלא אהיה בו אמא או עורכת דין, מקום שיהיה קליל וכייפי, מקום שיתחבר לאהבה שלי לאופנה - וכך נולד לו הבלוג "תלתלים".

בהתחלה, כלב לא נכנס. לאט לאט התחלתי להבין שעם תוכן שנון ככל שיהיה אם אין ויזואליים מנצחים, כנראה שבלוג אופנה לא יצליח להתרומם. וככה, הצטיידתי במצלמה שהשאלתי ונרשמתי לקורס צילום. התחלתי להסתכל מה קורה סביבי והבנתי שאני חייבת נוכחות ברשתות החברתיות בכדי למשוך קהל לבלוג. פתחתי חשבון אינסטגרם שילווה את הבלוג ודייקתי לעצמי למי אני בעצם פונה ומה אני מציעה. בחרתי להתמקד באופנה ויצירה מקומית. באופן טבעי, התחילה עבודה עם מעצבים, הפקות אופנה, כתבות, קהל, עוקבים....."

אבל רגע רגע, מה עם הדיי ג'וב?

לקח לי לא מעט זמן להחליט להתמקד בעשייה החדשה כמקור פרנסה יחיד ובמשך שנים הצלחתי לג'נגל בין השניים.

מה היית ממליצה למעצבות בתחילת דרכן בכל הנוגע לנוכחות ברשתות?

אנחנו חיים בעידן של שפע. הרשתות שוצפות וגועשות במותגים ומוצרים. למותג חדש קשה מאד להשיג תשומת לב. עסק קטן בתחילת דרכו צריך להתמקד בהגדלת החשיפה שלו ברשתות חברתיות והגדלת הקהילה שסביבו. משם כבר יבואו המכירות. חייבים להתמיד ולבנות את הייחודיות שלנו.

לפני שמתחילים לחשוף את העסק, תעשו עם עצמכן תרגיל. נסו לדמיין - אם העסק הייתה דמות, פרסונה - קיום בפני עצמו - מי הוא היה? מה הם הצבעים שמאפיינים אותו? מה הסגנון שמאפיין אותו? מה האופי שלו? ככה תבנו את השפה הויזואלית של העסק - שפת המותג. כל הויזואליים צריכים לדבר את אותה שפה.

עסק שיודע לעשות זאת טוב זה עסק שכשנתקלים בתמונה שלו ישר מזהים שזה שלו - משהו בצבעוניות, סגנון צילום, העמדה, פלטת הצבעים."

"המצלמה הטובה ביותר היא זאת שיש לנו ביד"

אני עובדת עם מעצבות רבות בתחום התכשיטים והאופנה שלהן חנויות באטסי, תני קצת טיפים לתמונת מוצר טובה "הום מייד" לפלטפורמה זו.

"כידוע לך, באטסי, העמודים הראשונים של החנות הם הכי חשובים. בהם אסור לזייף והויז'ואלים הם לפני הכל. חייבת להיות אחידות ושפת המוצר צריכה לבוא לידי ביטוי.

לכל ליסטינג נדשרת תמונה בה רואים את הדיטיילס ותמונה בה מבינים את הפרופורציות. לצורך כך צריך להצטלם כשעונדים את התכשיט או לובשים את הבגד. אל תפחדו לצלם את עצמכם בעצמכם.

אחד מתובנות הקורונה שלי הן שאפשר לרכוש מיומנויות חדשות וניתן ללמוד לעשות דברים לבד. הנה אני למדתי בחודשים האחרונים לצבוע את השיער בעצמי. גם בצילום, אפשר להגיע לתוצאות טובות, לבד עם ומצלמת הטלפון הנייד. שימוש בטיימר מאד יסייע לצילום עצמי.

לפני שאתן מתחילות, טיפ קטן - אל תשכחו לנקות את עדשת המצלמה של הטלפון הנייד. שאנחנו עם מצלמה מקצועית תמיד ננקה את העדשה ביראת קודש ואיכשהו בטלפון הנייד, אנחנו נוטים לשכוח. אז אפשר עם עם מנקה משקפיים או סתם עם החולצה - החלק הפנימי, כן?

הפריט חייב להראות מושך. אסור שמשהו בתמונה יראה חובבני או מתפספס.

אם נצלם תמונה על רקע לבן. הלבן צריך להיות מאד לבן וכל התמונות צריכות להיות על רקע אותו גוון של לבן. לא פעם אפרפר ופעם צהבהב.

התמונות צריכות להיות מוארות היטב. אפשר להשתמש בתאורה מלאכותית וברינגים למיניהם אך עדיף בתאורה טבעית. היא הכי שומרת על הצבעים הטבעיים.

אם נעדיף לא לעבוד עם רקע לבן אפשר גם לרכוש רקעים מוכנים ולהגיע לתוצאות מעולות. אני מכירה כאלו שמצטיידות ב"רקעים" במקס סטוק.

אם אנחנו מצלמים בחוץ, יש לצלם כשהתאורה הטבעית רכה ולא בשמש. יש למצוא את הזווית הנכונה בה הצל מינימאלי.

עוד המלצה חמה שלי היא להשתמש באפליקציית לייטרום מובייל של אדובי גם לצילום וגם לעריכת תמונות. כל התמונות שאני מצלמת בעצמי באינסטגרם אני עושה באמצעותה. אפשר להעתיק עריכה מתמונה אחת לשנייה ואז לשמור על אחידות ולהכין פריסט משלנו מותאם אישית.